עברית לו נכתבה
הַיּוֹם אָמַר לִי מִישֶׁהוּ,
בַּר־סַמְכָא בְּבַלְשָׁנוּת:
שָׂפוֹת הֹדּוּ־אֵירוֹפִּיּוֹת
מִתְנַכְּלוֹת לְאִטְרֵי יַד יָמִין.
וְעִבְרִית?
לוּ נִכְתְּבָה מִלְּמַעְלָה
לְמַטָּה, בְּחַרְטֻמִּים
וּבִיתֵדוֹת, הָיוּ חַרְסֵי כְּתָבֶיהָ
מְשׁוּלִים לְכוֹכָבִים וּתְהוֹמוֹת.
מִשֶּׁהִיא נִכְתֶּבֶת מִיָּמִין
לִשְׂמֹאל, הִיא נָעָה מֵעַצְמָהּ
אֶל מְחוֹז חֶפְצִי
מוּל מַפְתֵּחַ הַלֵּב.
1992
יופי של אהבה וערכיות לעברית.
גם נוסקת אל תהומות וכוכבים, גם נעה בכיוון האהבה.
שותף להתמכרות ולמכורה. חן.
איתך באותה אהבה
שיר רגיש ונפלא על אהבת השפה, וגם כיצד חווה אדם קורא-כותב את החיים דרך המילים, באמצעות השפה. כשקראתי את הבית האחרון בשיר הזה לפני כמה שנים, כל כך התרגשתי שממש עמדו דמעות בעיניי. יופי!
בין שתי המפיקות:
זו המתנכלת לשמאל
והאחרת המפילה מאיגרא לתהומות
אין כמו מהימין להתפכות
נפלא השיר , גיורא
נהדר . מתאים לי
כל כך יפה
שיר אהבה שאינה תלויה בדבר 🙂
גיורא
מִשֶּׁהִיא נִכְתֶּבֶת מִיָּמִין
לִשְׂמֹאל, הִיא נָעָה מֵעַצְמָהּ
אֶל מְחוֹז חֶפְצִי
מוּל מַפְתֵּחַ הַלֵּב
כמה יפה.
אוי, כמה נפלא, גיורא.
אני תולה את זה על דופן כוננית הספרים.